החלטה בתיק ת"א 2056-07

1.         לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 29/6/2010  (להלן: "פסק הדין") בו התקבלה תביעת המשיבות. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקשים לא שילמו את ההוצאות שהושתו עליהם כתנאי להגשת תצהיריהם ולאחר מתן הזדמנויות לתיקון מחדליהם.

2.         עיקר העובדות הדרושות לעניין:

            המשיבות הגישו ביום 4/7/2007 את התביעה נשוא החלטתי. עיקר התביעה הינה הפרת זכויות של המשיבות בתחום מיגון למערכות כלי רכב. במסגרת התביעה - התבקש צו מניעה וכן פיצוי כספי כנגד המבקשים. המבקשים היו מיוצגים בתחילת ההליכים על-ידי עורך דין גיורא אלדן, אשר הגיש בשמם כתב הגנה והופיע בישיבות המקדמיות. בישיבת קדם המשפט ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. המשיבות הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן, ולאחר מכן הודיע עו"ד אלדן כי הוא מבקש להשתחרר מייצוגו מהטעם שהתגלעו בינו לבין המבקשים חילוקי דעות. נעתרתי לבקשתו כפוף לכך שיומצא מען למסירת כתבי בי-דין למבקשים, וכך אכן נעשה, ובהתאם להודעתו של עו"ד אלדן המען להמצאת כתבי בי-דין למבקשים הינו ברח' החרושת 6 בכפר סבא, לשם הומצאו כתבי בית הדין מאז הודעת עו"ד אלדן.

             לאחר שהמבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית ניתנה על ידי ביום 19/1/2010, החלטה בבקשת ב"כ המשיבות לקדם את התובענה. בהחלטה האמורה, הוריתי כי יש לראות במבקשים כמי שלא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וקבוע בתקנה 168 לתקנות סד"א, התשמ"ד  - 1984 (להלן: "התקנות"). החלטה זו נשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה למבקשים, לפי המען דלעיל. בתיק אישור מסירה של ההחלטה האמורה, אשר חזר בציון "לא חתם". בהתאם לתקנות, יש לראות בהחלטה כהומצאה למבקשים לפי  תקנות 480 ו- 489 לתקנות, שכן סירוב לחתום על קבלתה אינו מהווה טעם לאי המצאתה.

            המבקשים בחרו שלא להגיב להחלטת בית המשפט. בהמשך להחלטה זו ניתנה על ידי ביום 26/1/2010 החלטה נוספת, ובה קבעתי כי התיק ייקבע לשמיעת ראיות ביום 27/5/2010. גם החלטה זו נשלחה למבקשים בדואר רשום עם אישור מסירה, וגם על קבלתה סירבו המבקשים לחתום.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 27/5/2010 התייצבו המשיבות, המצהירים מטעמן ובא כוחן. מטעם המבקשים התייצב רק המבקש 2 (להלן: "עמרם"). לדברי עמרם, הוא קיבל רק ימים ספורים קודם לדיון מב"כ המשיבות הודעה על קיום הדיון, ורק ממנה למד על קיום הדיון, לפי שסבר שהתיק נמחק לפני שנים רבות בבית המשפט. הוא ביקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר להתקשר עם פרקליט שייצג את המבקשים. לבקשה זו התנגד ב"כ המשיבות מהטעמים שבדבריו, ולחלופין התנה את הבקשה בתשלום הוצאות ללא קשר לתוצאות.

            לכאורה היה מקום לדחות את בקשת המבקשים, במיוחד שעה שהתברר שטענות עמרם כי המבקשים לא קיבלו את החלטות בית המשפט, עומדות בניגוד לאישורים המצויים בתיק, לא כל שכן קבלת הבקשה משמע דחייה של דיון, תוך בזבוז זמן הוכחות יקר וזמנם של המשיבות. עם זאת ולפנים משורת הדין, ועל מנת  שלא לנעול את דלתות בית המשפט בפני המבקשים, בחרתי להיעתר לבקשתם ולדחות את מועד ההוכחות, ואף נעתרתי לבקשתם ליתן ארכה להגשת תצהירים, חרף מחדליהם האמורים. התניתי את האמור בתשלום הוצאות שיהיה על המבקשים לשלם למשיבות לא יאוחר מיום 13/6/2010. בהחלטה שניתנה בתום הדיון (להלן: "ההחלטה מיום 27/5/2010") הוריתי במפורש כי ככל שההוצאות ישולמו - יתאפשר בידי המבקשים להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמם עד ליום 30/6/2010. קבעתי כי אם לא ישולמו ההוצאות, יהיו המשיבות זכאיות ליטול פסק דין, בהעדר ראיות מצד המבקשים, ולאחר שאלה לא ביקשו לחקור את המצהירים מטעם המשיבות. גם ההחלטה מיום 27/5/2010 הומצאה למבקשים, וזאת גם על ידי ב"כ המשיבות ובהתאם לתיעוד שהומצא.

            ביום 28/6/2010 התקבלה הודעה בכתב מאת המבקשים, לפיה אין ביכולתם לשכור שירותי עורך דין שייצג אותם, כי עמרם הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל, וברצון המבקשים לערער על החיוב בהוצאות שנפסק בהחלטתי מיום 27/5/2010. בעקבות ההודעה האמורה, שבתי והפניתי את המבקשים להחלטתי מיום 27/5/2010 המדברת בעד עצמה, וכי עליהם לשקול את צעדיהם בהתאם. לא ניתנה כל תגובה נוספת מאת המבקשים. בהמשך, התבקשתי על-ידי המשיבות ליתן פסק דין, לאחר שהמבקשים לא שילמו את ההוצאות כמתחייב מההחלטה מיום 27/5/2010. נעתרתי לבקשה וביום 29/6/2010 ניתן על ידי פסק דין הנעתר לתובענה.

            ביום 1/8/2010 הגישו המבקשים באמצעות עורך דין שיר, בקשה דחופה לביטול פסק הדין, וכן לעיין מחדש בהחלטה מיום 27/5/2010, היא הבקשה נשוא החלטה זו.

            בבקשה נטען, בין היתר, כי סכום ההוצאות שהושת על המבקשים בהחלטה מיום 27/5/2010 הינו ניכר ואין ביכולתם לעמוד בו, ולפיכך מתבקש בית המשפט להורות כי סכום ההוצאות יידחה לסוף ההליך.

            באשר לביטול פסק הדין, טוענים המבקשים כי לא קיבלו את מרבית ההחלטות השונות של בית המשפט, ומכאן טעם לביטול פסק הדין. זאת ועוד, המבקשים לא היו מיוצגים בשלבים השונים של ההליך ולא הבינו את שהתרחש. עוד נטען כי יש בידם סיכויים טובים להוכיח את הגנתם לגופה. בשולי הדברים, טוענים המבקשים כי משיקולי צדק ויושר, יש ליתן להם את יומם בבית המשפט, כאשר בכל אלה יש כדי להיעתר לבקשה. מהבקשה והתגובה לתגובה, עולה כי המבקש אף עתר להכריז עליו כפושט רגל, וכי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל (סעיף 17 לתשובה לתשובה), אך לא הודע האם צו כינוס נכסים ניתן נגדו לבקשתו, חרף בקשתי להודיע כאמור נוכח ההשלכה של נקיטה בהליך זה, על זכות עמרם להגיש את הבקשה שלפניי.

            המשיבות מתנגדות לבקשה. לטעמן של אלה, מדובר בתביעה שהוגשה לפני מספר שנים רב, כי עמד לרשות המבקשים זמן למכביר להגשת תצהיריהם, והם חדלו מלעשות כן מטעמים בלתי עניינים תוך זלזול בבית המשפט ובמשיבות. עוד נטען כי החלטות בית המשפט הומצאו כדין למבקשים, כי בית המשפט הבהיר היטב לעמרם את פני הדברים, אך הלה בחר להתעלם ולעשות דין לעצמו. עוד נטען כי המבקשים לא הציגו נימוקים מהותיים לביטול פסק הדין, שכן היה להם יומם בבית המשפט, אך אלה כאמור, בחרו שלא לפעול להגנתם. עוד נטען כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב. המשיבות אף מתנגדות לבקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מיום 27/5/2010, כי בקשה זו חסרה כל ביסוס שבדין, ואם סברו המבקשים שנפל בה פגם, היה עליהם לבקש לערער עליה. לחלופין, נטען כי היה ובית המשפט ייעתר למי מבקשות המבקשים, יש להתנות זאת בתשלום הוצאות.

3.            תקנה 201 לתקנות מורה:

            "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; ההחלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעל הדין או מקצתם".

            ההלכה הפסוקה מורה כי בבקשה לביטול פסק הדין יבחן בית המשפט תחילה האם קיימים טעמים מחובת הצדק בגינם יש לבטל את ההחלטה, כגון אי מסירה של כתב התביעה, או הבקשה לצד השני (א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, סיגא - הוצאה לאור בע"מ, בעמוד 342). המבחן השני הוא שיקול דעת בית המשפט.

            מן הכלל אל הפרט:

4.         אי המצאת החלטות בית המשפט

אין בידי לקבל את טענת המבקשים, לפיה לא ידעו על החלטות בית המשפט, על הגשת תצהירים, על ההחלטה מיום 27/5/2010 ודומיהם. טוב היה אלמלא הועלתה הטענה, לא כל שכן בתצהיר עמרם, שכן כאמור, יש בתיק בית המשפט אישורים על כך שההחלטות הומצאו למענם של המבקשים, כנדרש בתקנות, ובוודאי שאין המבקשים יכולים להיבנות מסירובם לקבל את ההחלטות. לבית המשפט הומצא מען למסירת כתבי בי-דין למבקשים, המצאת מסמכים למען זה מהווה המצאה כדין של המסמכים האמורים, וככל שהמבקשים סברו שיש מקום ליתן מען אחר, היה עליהם להודיע על כך. יתר על כן, בדיון ביום 27/5/2010 הצהיר עמרם לפני על מען זה, כמו גם על מען נוסף ברח' השחר 29 בהוד השרון, ככתובת להמצאת כתבי בי-דין, וכאמור בעמ' 4 שורות 1 - 4. מכאן, שאין בסיס לטענת המבקשים, לפיה לא קיבלו את ההחלטות השונות.

לכן, אין הבקשה עומדת במבחן חובת ביטול מן הצדק.

6.         ביטול מחמת טעמים על פי שיקול דעת